שני 27 ספטמבר 2010
הטיסה עברה בסיידר. המלצה למי שקורא – אם שואלים אתכם ביף אור צ’יקן – לכו על הצ’יקן. גם אם הביף מגיע עם קוסקוס ולא בא לכם את הפסטה עם הצ’יקן. אם תתעקשו לבחור בביף תוכלו להיפרד ממנו כבר באותה טיסה.
5 שעות – 3 פרקים של סדרה (חברים, הסדרה על החנונים ההם והשכנה הבלונדה, ועוד אחד ששכחתי ) וסרט אחד (titans 2010)
איך שיצאתי מהטרמנל ראיתי איזה מליון עמודים ועל כל עמוד יש מספר של אוטובוס – לך תבין עכשיו איזה קו מגיע לברייטון. חזרתי מבולבל לטרמינל לחפש מודיעין ולגלות שמולי עומדת חברת האוטובוסים ושאפשר לקנות כרטיס. יש שם עמדות אוטומטיות וכרטיס לברייטון (שעה ו 40 נסיעה ) עולה לא פחות מאשר 24 וקצת פאונד. מחיר נסיעה לאילת בערך, אולי אפילו יותר. שויין – קונים ומחכים בתחנה. כל העולם נראה כאילו הוא מעשן פה.
לא ממש ידעתי בברייטון איפה המלון ביחס לתחנת ההורדה אבל יש לי פה מזל – אנחנו מגיעים לתחנה האחרונה ו10 שניות לפני שהנהג עוצר אני מזהה את שם המלון מעל איזה דלת כניסה של מלון. נראה שנחתתי בול במקום.
צ’ק אין קצר, קיבלתי חדר עורפי – יענו לא פונה לים, עם לא פחות מאשר 2 מיטות זוגיות. ליתר דיוק 4 מיטות בודדות דיי רחבות שמסודרות כ 2 זוגיות. אני יודע שאני לא רזה אבל לא ידעתי שעד כדי כך. בדיעבד יותר טוב שהוא לא פונה לים כי מה שפונה לים יש לו גם רעש שם כל ההמולה של הרציף.
אחרי שסיימתי לעשות את מה שעשיתי בשירותים בעמידה ראיתי שיש שם ידית ארומה עם חוט למשוך בה. נראה קצת מוזר להוריד את המים עם ידית לתקרה אבל הייתי חייב לנסות. הידית לא היתה ידית של ניאגרה. יותר בכיוון של ידית של שרותי נכים (חדר גדול כבר אמרתי) שמפעילה אזעקה מעצבנת ומהבהבת מנורות “יש לי בעיה” מחוץ לחדר. לקח לבחור מהאחזקה בערך 10 דקות להגיע ולכבות את האזעקה. לא נעים.
היתי רעב. לאללה. השעה 11 וקצת וסחבק יוצא לחפש איזה מזללה. טיילתי ככה איזה רבע שעה ומצאתי פיש אנד צ’יפס. נשמע מגניב – המקור של הפיש אנד צ’יפס. לא ממש הבנתי מה הולך שם בתפריט אז הזמנתי את הראשון ברשימה. התברר שכשכתוב cod זה לא מקלות דג – אלא דג דג. למעלה מ 30 סנטים של דג בציפוי כאילו טמפורה בשמן כאילו לא משומש. חזרתי לחדר ונחנקתי. בשלב מסויים ויתרתי על הציפוי וירדתי רק על הדג בפנים. וכל זה ב 5 פאונד. פחות משלושים שקל.
הלכתי לישון. כהרגלי בקודש אני לא רדם בלי משהו משעמם בטלויזיה. בחרתי במשחק פול מקצועני שלמרבה הפלא דווקא החזיק אותי ער. שני מומחים שיחקו תופסת בלהכניס אחד את השני למצבים מטורפים לצאת מהם – ויוצאים מהם לרוב (שלוש באנדות ליציאה מסנוקר לפגוע בדיוק בכדור בודד זה וואחד מרשים)
נרדמתי. נגמר הפוסט